הבלוג של קיקי

הסיפור מוצג כמקור לפרסום במדיה והינו יצירה אישית מאת לירז דרור

אף פעם ימי אהבה לא היו ימים שעצרתי בהם, אף פעם לא ממש הבנתי את כל החגיגה שסובבת סביב יום אחד. הרי אם אני אוהבת אני אוהבת כל השנה ואם כבר לחגוג לאהוב ליבי זה ביום בו היקום החליט לברוא אותו בשבילי – ביום הולדתו.
אף פעם לא עצרתי לחשוב, ובטח לא לחגוג. 
אף פעם עד הרגע בו התגרשתי.

פתאום היום הזה צובע באור את כל הזוגות מסביבי, זוהר מולי ככוכב בשמיים השחורים, לא נותן לי להתחמק מרגשות ומחשבות שאני מסרבת להתמודד איתן בחיי היום יום. 
ביום הזה הטלפון שלי ריק מהודעות כמו הלב שלי,  מזכיר לי כמה הקשרים שאני מכניסה לחיי רופפים וריקים.
המיטה הריקה שאני כל כך אוהבת, ביום הזה הופכת לקרח המאיים להקפיא אותי יותר.

אני פותחת את מגירת הצעצועים שלי והיום אני מרגישה שמבטי ההערצה שלהם הפכו למבטי רחמים. אני שונאת את זה. 
רגע לפני שסגרתי את המגירה בעצבים במטרה להתחפר תחת השמיכה, תפס את מבטי הפרפר רטט הורוד שלי, מונח לו בשלווה בין כולם ומחייך אליי, מזכיר לי את החופש שלי להיות עצמי, מזכיר לי שאני לא באמת לבד כמו שאני מרגישה כרגע.
הלבשתי אותו עלי, ונשכבתי על המיטה עוצמת את עיניי ונותנת לתמונות מהקשר הרופף בו אני נמצאת כרגע בחיי, קשר מלא תשוקה ועוצמה. 
אני אוהבת שהשליטה שלי היא דרך שלט, זה מאפשר לי להפעיל את העוצמה שאני אוהבת ולשכוח מהכל, להיות כולי בהתמסרות לתחושה הרוטטת בין רגליי ולתמונות החולפות במחשבותיי.
אצבעותיי גלשו מעצמן למטה, מתענגות מהרטיבות המצטברת וגורמות לגופי להתקמר יותר כאשר אני מחדירה את אצבעותיי לתוכי.
הנשימות שלי מתקצרות ופיתולי גופי מתגברים, לא עומדים יותר בשילוב העונג של פרפר רטט עם אצבעותיי.

שכבתי על המיטה וחייכתי לעצמי.
זו השנה הרביעית שאני עוצרת ביום הזה, והיום יותר מתמיד אני מבינה את המשמעות שלו בחיי. היום אני  מרגישה עטופה ואהובה יותר על ידי הסביבה ובעיקר על ידי עצמי. היום כשאני מסתכלת במראה אני מביטה על הדמות המשתקפת בחיוך ואוהבת אותה. זו הרבה יותר ממה שהרגשתי אי פעם ואת זה אני בהחלט צריכה לחגוג.
אז נכון שרק אתה חסר להשלמת התמונה ונכון שצד שמאל של המיטה עדיין מחכה להתמלא אבל היום על אף שאני לבד, אני ממש לא בודדה.

מאחלת לכולכם תמיד להרגיש אהובים,
חג אהבה שמח.

שלכם, לירז