הבלוג של קיקי
הסיפור מוצג כמקור לפרסום במדיה והינו יצירה אישית מאת לירז דרור
כמעט לכל אחד מאיתנו יש את זו או זה שהייתה האהבה הגדולה שלהם, האהבה שלא ניתנה למימוש.
לרוב אנו שמים את זה מאחורינו, כזיכרון חמוץ מתוק אבל לפעמים, פעמים בודדות זה מלווה אותנו. זה פשוט נמצא כחלק מאיתנו
לפעמים אנחנו פוגשים את זה באמצע החיים, ואז לפעמים אנחנו "נופלים" ונוצר רומן ולפעמים זו הופכת להיות רק חברות מיוחדת...
כשהיא סיפרה לי את סיפורה וביקשה שאכתוב על זה, זה מה שיצא.
לאהבה פנים רבות ❤ תנו לי לספר לכם ובעיקר לכן איך זה להיות "ג'ולין".
כשהייתי צעירה והקשבתי לשיר הזה, קינאתי באותה ג'ולין. שהוא לא מפסיק לחשוב עליה, שהוא חולם עליה בלילות ועורג לזמן איתה..
לימים אפילו הייתה לי ג'ולין כזו בחיים... והיא דווקא הייתה אישה נחמדה, מקסימה שאפילו אני במקום מסויים התאהבתי בה, אז איך הוא לא?
היום, ככה רצו החיים, והפכתי לג'ולין של מישהו. לא, אין בנינו כלום. אני בניגוד לג'ולין שלי, נלחמת עם עצמי כדי לא להרוס משפחה אבל הלב, ללב יש קצב חיים ותוכניות משלו...
אז תנו לי לספר לכן, שזה כואב להיות ג'ולין.
לדעת שהלב שלו שייך לך, אבל הגוף והחיים שלה
המחשבות שלו תמיד ינדדו אליך, אבל המציאות חזקה יותר.
לראות אותה מסתכלת עליך בעיניים שיודעות אבל לא מוכנות לוותר.
לראות את הלב שלה כבר קטן מרוב שהוא איבד דם, אבל חזק כי הוא יודע שחלק גדול ממנו שלה.
להיות ג'ולין זה לחיות תמיד בתחושה של פיספוס ואשמה כי איזו בחירה שלא נעשה זה לעולם לא יהיה נקי טהור.
הלוואי ולא הייתי מכירה את ג'ולין.
