הבלוג של קיקי

הסיפור מוצג כמקור לפרסום במדיה והינו יצירה אישית מאת לירז דרור

חשבתי המון, על מה אכתוב לכם היום, מה יהיה הכי מתאים לכבוד החזרה לשגרה שממש מחכה לנו מבעד לדלת. 
אני אישה של שיגרה. יש משהו בשגרה שמרגיע אותי, כשאני יודעת למה לצפות ולהיערך אני נושמת יותר בקלות. 
גם בזוגיות אני אוהבת קרקע יציבה, הפעולות הקבועות בנינו גורמות לי לתחושת ביטחון, לתחושה שאני יכולה להיות "אני" לידו יחד עם זאת אחרי הגירושים מצאתי את עצמי נמשכת דווקא לאותם גברים שלא נותנים לי קרקע יציבה, שמאתגרים אותי וגורמים לי לרדוף אחריהם. דווקא אלה שהחיים לצידם היו רחוקים מלהיות שיגרתים ובטוחים. ואז הבנתי את המובן מאליו, אני אוהבת שגרה וקרקע יציבה, אני ממש זקוקה לה כדי להצליח בזוגיות אבל יחד עם זאת אני גם צריכה ריגושים, אתגרים, משחקים. אני צריכה שילוב של שניהם כדי להצליח בזוגיות.

אבל איך משלבים? החיים סוחפים אותנו למטלות היומיומיות, לעייפות מצטברת, וילדים.. אויי ילדים כמה שהם יכולים להיות מתכון לאיבוד הריגושים בחיינו...

אני בטוחה שרבים מכם יזדהו ויסכימו איתי. אז מה עושים? התשובה לכך פשוטה. אפילו יותר מדי פשוטה. פשוט עושים! בדיוק כמו שאנחנו פשוט נעשה לילדים שלנו את מה שהם צריכים גם כשאנחנו מאוד עייפים, כמו שנלך למסיבת יום הולדת של חברה טובה שלנו גם אם לא הכי בא לנו ככה פשוט נעשה לזוגיות שלנו את מה שצריך כדי לשמור אותה על אש קטנה, כדי לא לקום בוקר אחד ולגלות שהיא הלכה לאיבוד בשבילי השגרה. וגם אם היא אבדה אי שם בדרך (בואו נהיה כנים, זה קורה לכולנו) זה בידיים שלנו להחזיר אותה, זה בידיים שלנו להאיר לה את הדרך חזרה.

כשנטלי באה אלי בתלונות על השעמום בחיי הנישואים שלה, שנמאס לה להיות "רק אמא" וכל הזמן לטפל ולארגן. "אני רוצה לחזור להיות אישה" היא אמרה לי "אני רוצה שהוא יסתכל עלי כמו פעם" גלגלה עיניים לעבר זיכרון העבר.
אז בניתי איתה תוכנית, איך לשבור את השגרע... 

שבירת שיגרע – נטלי

אחרי שנים של נישואים, שיגרה וילדים.. המצב בנינו הפך לרגיש, הציפיות השתנו.. אנחנו השתנינו. שנינו לא רוצים לוותר, החלטנו שנלחם, נלחם עלינו. נלחם על המשפחה שלנו.
"אני חייבת קצת להכניס לנו עניין... משהו חדש" יבבתי לחברתי הטובה כשאני שוכבת על הספה בביתה ובוהה בתקרה. היא שתקה. מה היא כבר יכולה להגיד לי שלא אמרה "את חייבת לעזור לי" אמרתי בהתלהבות אחרי חמש דקות של שתיקה והתיישבתי על הספה מולה "אף פעם לא ניסיתי להיות "מלכה", את חושבת שהוא ישתף איתי פעולה?" ראיתי את בלבול ההפתעה בעיניים שלה. "נו..." הפצרתי בה "את חייבת לעזור לי, את טובה בלהיות יצירתית" 
בזמן שגלגלי המחשבה שלה החלו לפעול אני כבר עפתי על כנפי הדמיון. ברגע שהנורה של לירז נדלקה, עיניה נצצו מהתלהבות והיא החלה לרקום עבורי תוכנית מפורטת, ממלאת את הבלון שבתוכי אוויר של התרגשות. העולם הזה תמיד סיקרן אותי בסתר ליבי, אבל מעולם לא העזתי לדבר על זה ובטח לא לנסות את זה.  'האם אצליח להוביל ולדרוש?' אני אומנם אישה עצמאית ומובילה אבל הוא רגיל שאני האישה שלו, שאני מכילה וקשובה. אני רגילה להיות שם קודם בשבילו ואחר כך בשבילי. 'האם אצליח לקבוע ולהחליט לו? האם ישתף איתי פעולה או שייבהל מזה? ומה יקרה אם אני אבהל מזה?' המחשבות על השגרה והמוכר בשילוב החששות שלי החלו להוציא את האוויר מהבלון, הרגשתי איך האוויר לאט לאט יוצא החוצה ומקטין את הבלון חזרה למה שהיה, הרגשתי איך עיניי מתרוקנות. 
"את עושה את זה" שמעתי את לירז, לא מוותרת לי "תפסיקי רק ליבב, תתחילי לעשות" ציוותה עלי.
היא צודקת. אני לא יכולה יותר להמשיך בזוגיות שלנו ככה, אני נובלת.
החלטתי לנסות. 
במשך שלושה ימים אני מכניסה אותו (ואותי) לאט לאט לאווירה. שולחת הודעות מפתות, ונותנת לו משימות. בהתחלה הוא נשמע חשדן והססן, לא הבין את פשר התנהגותי, אבל גם הוא התקלף. ולבסוף שיתף איתי פעולה. נראה לי שהוא הכי אהב את ההפתעה האחרונה שעשיתי לו.
באותו בוקר הוא שוב ניסה לשלוח את זרועות החרמנות שלו אלי, חש ברטיבות המתגברת בתחתוני למגע אצבעותיו והשתפשפות זקפתו באחוריי. לרגע שכחתי מהתוכנית, ונתתי לו להסיט את תחתוניי הצידה ולהתפלש ברטיבות שלי, משחק בפתח מערתי בעמוד התשוקה שלו. 
"חרמנת אותי עם ההודעות שלך" לחש והזכיר לי את התוכנית שעומדת להסתיים היום בערב. אסור לי להישבר עכשיו ולהרוס אותה. הסתובבתי אליו כשאני מסובבת אותו על הגב ומתיישבת עליו כשמי תאוותי מכסים את איברו מבחוץ, נושקת לו עם הדגדגן הנפוח שלי, מביטה עמוק אל תוך עיניו, מזהה את הנער שהתחתנתי איתו לפני חמש עשרה שנה. "טוב מאוד" אמרתי בהקנטה "כי תצטרך להתאפק עוד קצת" חייכתי אליו חיוך מתוק מלא בזימה וקמתי להפתעתו אל המקלחת לשטוף פנים ואת האש שבערה בי.
הוא לא כעס או התאכזב, הוא חייך לעצמו, מרוצה מהמשחק החדש הזה, והמשיך ללטף את איברו כשהוא מביט עלי מהמיטה. נשענתי על משקוף האמבטיה עטופה במגבת לבנה לגופי, אוהבת את מה שאני רואה, אוהבת אותו "תזיז את היד שלך" הוריתי לו "אתה תתאפק עד שאני אחליט. הזרע הזה שייך לי"  הלב שלי עוד רגע צנח לרצפה, מעולם לא דיברתי ככה, ואפילו אני לא הבנתי מאיפה המילים האלו יצאו ממני. מאיפה קיבלתי את הביטחון הזה. הוא קם אלי, לרגע הייתי בטוחה שהוא עומד להדביק אותי לקיר ולטרוף כל חלק מגופי, ידעתי שאם יעשה זאת הפעם יהיה לי קשה מאוד להתנגד. הוא נשק לשפתיי בדיוק כמו שנישק אותי כשהיינו חברים, הלשון שלו פרצה את חומות השפתיים בחוזקה והשתוללה עם הלשון שלי. הגוף שלי שכח שהרגע הוא יצא ממקלחת קרה. המגבת שלי נפלה לריצפה והשאירה את שדי חשופים לפיו ואת משולש הקסם שלי לאצבעותיו. שכחתי מהכל, התמסרתי אליו ואז ברגע הכי לא צפוי הוא עצר "מה שתגידי" החזיר לי חיוך מקניט וסגר אחריו את דלת האמבטיה.
חייכתי. לפחות הערב לא נהרס.

בצהריי אותו יום שלחתי לו חבילה למשרד 
"תזכורת קטנה למה שמחכה לך היום בערב
תלבש את הבוקסר שאני אוהבת, ג'ינס וטי שירט שחורה. 
תגיע למלון דניאל חדר 704
אחכה לך שם,
נשיקות"
בחבילה חיכה לו ניחוח תשוקותיי מאותו בוקר נודף מהתחתון שלבשתי.

כל היום הרגשתי שסוכריות קופצות זורמות לי בוורידים ולא דם. לא הצלחתי להתרכז בעבודה, חזרתי בפעם האחרונה על התוכנית עם לירז והתפללתי שכלום לא ייהרס ושלא אצחק באמצע.
לחדר במלון הגעתי קצת מוקדם, לבשתי את ההלבשה תחתונה החדשה שקניתי במיוחד למאורע הזה. החזה שלי הורם למעלה ובצבץ מבעד למחוך בצורה חוצפנית, המשולש הקטן כיסה בקושי את מה שהיה רגיל להיות מכוסה, והביריות צבעו את רגלי בגוון שחור. אני לא חושבת שאי פעם הרשיתי לעצמי ללבוש דבר כזה, מעבר למראה הזול הגוף שלי רחוק מלהיות כמו הגוף של זו בתמונה וחששתי להיראות כמו בדיחה מהלכת. החלטתי לא להביט במראה, ולתת לי בפעם הראשונה ליהנות ממשהו מבלי לשפוט את עצמי ומבלי לחפש את הפאקים שבגופי. הרגשתי סקסית כמו שהרבה זמן לא הרגשתי. אני חושבת שמאז הלידה של הראשונה שלי כבר שכחתי מהגוף שלי.
התיישבתי על הכיסא שמיקמתי מול הדלת מלאת ציפייה לבואו, לא האמנתי שזה באמת קורה. שבאמת הצלחתי ליישם את זה בסוף. כל כך קיוויתי שגם הוא יאהב את זה. 
הלב שלי התחיל לדהור קדימה וזיעה קלה לעטוף את גופי. נגעתי בעצמי והתפלאתי לגלות שכבר התחלתי להיות מגורה.
רציתי שהוא כבר יגיע.
דפיקות בדלת. משלבת רגל על רגל, גב זקוף וידיים מונחות על הרגליים. נשימה עמוקה. זה מתחיל.
למאית שנייה כח השגרה השתלט עלי והעביר בי זרם של חששות, 'אולי בכל זאת אקבל אותו בחיבוק אוהב. העיקר שנהיה ביחד מה זה משנה באיזו צורה. אולי הוא בכלל לא יאהב את כל הרעיון הזה ומה בכלל חשבתי לעצמי כשלבשתי את הבגד הזה? אני בטח נראית כמו זונה בת שישים' לקחתי נשימה עמוקה ששטפה הכל, השתיקה את קולות האופל שבתוכי והחזירה אותי לתוכנית "אתה יכול להיכנס", ניסיתי להישמע החלטית על אף ששמעתי את הרעד בקולי. 'יהיה בסדר' הרגעתי את עצמי.
הדלת נפתחה לאט, הוא נכנס ובאופן אוטומטי בא להדליק את האורות.
"אל תיגע בכלום, סגור את הדלת ותתקרב אלי"
הוא התקרב אלי מחויך, הזכיר לי את הכניסה שלו אל החופה שהתקרב אלי לכסות אותי בהינומה, לא ממש מבין את מה שעומד להתרחש אבל גופו מלא ציפייה והתרגשות. עיניו סרקו את החדר וכשפגשו אותי נפקחו לרווחה, פיו נפתח מעט נראה שרצה להגיד משהו אבל במקום זאת רק נשך את שפתיו. רציתי לשאול אותו אם הוא אוהב את מה שלבשתי אבל ידעתי שזה יהרוס את הדמות שאני משחקת כרגע אז רק חייכתי חיוך מלא בזימה.  הוא היטה את גופו לנשק אותי, אבל עצרתי אותו ממש לפני שהגיע לשפתיי כשאני מניחה את האצבע המורה על שפתיו "עוד לא" לחשתי "תתפשט" הוא הביט בי מבולבל אבל התחיל להוריד את החולצה "לא ככה" חייכתי את החיוך הממזרי שלי. הפעלתי את השיר שהכנתי מראש בטלפון שלי "תרקוד לי".
הלב שלי פעם בחוזקה, הצלחתי עד כה לשמור על התפקיד ולא לצחוק, אהבתי את זה. הוא הביט בי במבט בוחן האם אני רצינית "תרקוד, אני מחכה" דרשתי הפעם בקול יציב. ברגע שהוא התחיל לזוז לקצב המוזיקה ידעתי שהצלחתי והרשיתי לזיקוקים שבתוכי לעוף אל השמיים. 
הוא פשט את החולצה ממנו באיטיות חושף את התמדתו בחדר כושר, שרירי החזה שלו העטופים בשיער דליל גרמו לי להזיע בין רגליי ושיניתי את תנוחותיי לפישוק רחב החשף בפניו את הכוס הרעב שלי. הגוף שלו תמיד עורר אותי ועכשיו אפילו יותר. שלחתי אצבע לרטיבות שלי, שוחה בתוכי בזמן שהוא ממשיך להתפשט ולא מסיר ממני את העיניים. הכנסתי אצבע לפה, זו הייתה הפעם ראשונה שטעמתי את עצמי, והוא התגרה מזה. עם אותה אצבע הוריתי לו להתקרב כשהוא לבוש בבוקסר בלבד. הושבתי אותו על ברכיו בין רגליי. ריח של תאווה נישא באוויר.
"וואוו" אמר "מהבוקר אני צמא אליך" ומיד שתה אותי לרוויה. מלקק כמו שאוכלים ארטיק ביום שמש חם.  כל פעם שלשונו הקרה פגשה בדגדגן החם שלי עבר בי רטט בגוף. הצמדתי את ראשו אלי יותר, הוא מצץ את הדגדגן וניפח אותו, לא עברו מספר רגעים ושפתיו כוסו בהתפוצצות האושר שלי.
התיישבתי עליו, מחדירה את הכיפה טיפה אלי, נותנת לרטיבות שלי לנזול עליו. רק לאחר שהתחנן שאשחרר את ידיו  קמתי ממנו נצמדתי אליו מאחור והתרתי את ידיו. מכאן נתתי לו להמשיך. הוא נישק אותי בפראות כשידיו מובילות את גופי אל עבר המיטה. הוא היה מעלי, חובק את שדי בכח, ויונק מפטמותיי לסירוגין.

הרבה זמן לא הייתה תשוקה כזו בנינו, חזרנו לרגע להיות אותם ילדים שרק הכירו לפני חמש עשרה שנה, לפני שהשגרה כלאה אותנו בזרועותיה החזקות.
"זיין אותי" ביקשתי, והוא זיין. זיין כמו שלא הכרתי. צד חדש אצלו נחשף בפני, צד חדש שלי יצא לחופשי. 
שכבנו מתנשפים ומרוצים, קרובים מאי פעם.
"אהבתי" אמר לי בפנים קורנות "פעם הבאה את תהיה קשורה" נשך את צווארי בהתגרות נערית.
חייכתי אליו מרוצה וחיבקתי אותו חזק.

"אחכה לזה".